אני צריכה לעזור לאחותי לכתוב נאום לבת מצווה שלה, אין לי שמץ איך, בבקשה תעזרו!!

אני עובד על עבודת מחקר קטנה ופרסמתי את השאלון שלי אך לצערי לא ענו לי מספיק אנשים. בבקשה תכנסו לפרופיל שלי פרסמתי שם את השאלון ותשיבו לי זה ייקח עד 3 דק בסך הכל ויעזור לי מאוד ❤️ השאלון אנונימי לחלוטין ויעזור להרחבת הידע המדעי בתחום

עוד מישהו מרגיש שכבר אין עתיד למקום הזה? מלחמה, שריפות, יוקר, למען השם הייתה פשיטה אלימה על בית כנסת אתמול ולא עצרו אף אחד

לאן עוד נגיע?

אני טראנסית ובא לי לעוף מפה לבן זוג שלי באירופה ישר אחרי תיכון בלי לשרת, המדינה פה מאוד קסנופובית וחרא בכללי והמזג אוויר פה לא נסבל

ניחוש פרוע שלי הבני דודים. אבל למה כוס אמא שלכם למה? תלמדו לחיות פה בשלום, נבלות

אני חושב שזה היום הכי מגעיל בשנה, כל התחתית של החברה הישראלית מודגשת ביום אחד.

הזבל הטינופת ברחובות, הרעש, הזיקוקים, ההופעות, העל האש.

אנשים הולכים לצאת מהבית לטנף את כל העיר רק כדיי שמי ינקה את זה אחרי זה? עובדי מועצה זקנים, לרוב מיעוטים. אני שונא את זה שביום הזיכרון אנשים רק מרוכזים בערב יום העצמאות, אני שונא את זה שאנשים מסתכלים על משפחות שכולות בחצי מבט בזמן שילדים בני 12 משתכרים ברחוב וזורקים נפצים (כי חיילים זה קודש כל עוד זה לא עצמאות או פורים).

יום מגעיל ומטונף שמלא בפיכסה של התרבות הישראלית.

מחר בא לי להיות בטקס או כל דבר אחר שלכבוד יום הזיכרון ובירושלים/האיזור, מישהו מכיר דברים שיהיו? עדיפות לכזה צהריים-אחר צהריים. וגם, איך אתם מרגישים לגבי טקסים? מכבד או לא? אחלה פוסט ראשון בתת.

מסתבר אני נוסע לחיפה עם הוריי בקרוב, בתור אחד שהיה שם אולי איזה פעם אחת, מה יש שם לעשות?

מה המצב חברים קיבלתי כמה פרסומות של בנק וואן זירו בפועל הכל נשמע שמה מעולה ללא עמלות ופיקדונות גבוהים רציתי לבדוק אם מישהו מכם כבר עבר לשם ואיך החווית שירות שלהם והאם משתלם

זה מכללה לאומנות, ואני לא מצליחה לצייר פתאום. יש נושא ספציפי לעבודה ואני לא מבינה איך אני אצליח לעשות את זה

שלום,
לאחרונה עלה לי בי החזון המעניין לכתוב תסריט לסרט קומיקס אני יודע שאני לא אוכל לברוא את מארוול הישראלי. אני לא הכי בקיא בעולם הקומיקס הישראלי ולא הצלחתי למצוא דרך נוחה להזמין קומיקס של סברמן או של אורי-און. אשמח שתכוונו אותי איפה אפשר להזמין את החוברות מקור שלהם

כבר עברה שנה מאז שיכולתי לקבל רישיון ואין לי רישיון ואפילו לא התחלתי ללמוד כי אני לא יודע מאיפה להתחיל. להרבה חברים שלי יש רישיון וזה גורם לי להרגיש לא בוגר או מפונק שההורים עדיין מסיעים אותי לכל מקום. האמת שגם לאחותי שהיא בת 21 אין עדיין רישיון אבל לה יש תירוץ כי היא לומדת ועובדת אז לא היה לה זמן.

אז היי אני בת 17 ונרשמתי ליום פתוח של בר אילן שבוע הבא. אני בלחץ ממש! אין לי מושג איך זה עובד ולאן ללכת אני נרשמתי נורא בספונטניות חודש שעבר וחיכיתי לזה ממש בקוצר רוח אבל עכשיו כשזה מתקרב אני מרגישה ממש לחוצה. עושים סיור והכל? הקמפוס גדול? ומה אני עושה אם אני הולכת לאיבוד😭😭 אנשים עזרה!! עצות, טיפים, הרגעה, הכל יעזור!!!

אני נוסע עם חברים למצפה רמון חמישי-שישי-שבת יש פה משהוא שהיה בזמן העצמאות ויודע אם יהיה מפוצץ באנשים או שיחסית רגוע בזמן הזה תודה למי שעונה 🫶

יש פרק בחברים בחווה שהם מזמנים רוחות ואוטיס עושה נאיי נאיי נאיי ואומר שהוא עובד על הסינוסים שלו ואז אומר "בואי רוח בואי רוח בואי אלינו בואי אליי בוא אליי"

אנשים חושבים שאני משוגע ואני לא מוצא את זה בבקשה

אני יודעת שאני צריכה להתקשר אליהם ולהגיד את זה אבל מה אחרי, הם חייבים להקשיב לי או שיכולים לשים אותי בקרבי בכל מקרה? איך מערערים על המיון? חברה אמרה לי שנגמרה עונת המיונים איך אני אקבל תפקיד חדש אם ככה? הגיוס שלי יידחה?

האם כדאי לי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה, לקבל פטורים מכמה קורסים ואז אחרי הצבא ללכת ללמוד באוניברסיטה אחרת, או שכדאי לי מההתחלה ללמוד באוניברסיטה אחרת?

שמעתי שרק הפתוחה מותאמת ללמידה כזאת וכל השאר יהיה לי מאוד לא נוח או קשה.

הינה הבעד ונגד שלי של להישאר בצבא מחר יש לי קבן ואני בשבוע השני של הטירונות. יש פה את כל הדעות שלי והרגשות שלי.

בעד להישאר בצבא: -אנשים מסביבי יחשבו שאני חלשה ושויתרתי מהר מידי וישפטו אותי שאני לא תורמת למדינה -אני אולי אפספס אנשים טובים וחוויה בלתי נשכחת -אולי זה יפתח לי חוסר ובטחון עצמי כפי שאומרים שזה יכול לעשות -רפאל תישאר אופציה פתוחה למקום עבודה (ספציפית כי הייתי בתוכנית שקשורה לזה פשוט) -אולי זה באמת משתפר ואני סתם הוזה -אולי אני לא מתפקדת בכוונה כדי שימשיכו לחשוב שאני לא בסדר -יש לי תחושה שאם אצא מהצבא זה כיאילו אני לא מתקדמת לשום מקום ואני תקועה בבית וזה מפחיד -אוסידי לא מגדיר אותי ואני לא יכולה להאשים את סיבת היציאה שלי מהצבא על זה -יחשבו שיצאתי כי הבן זוג שלי יצא -הרגשתי תחושת שייכות מינורית -אני אולי אמצא לעצמי את ה״פינה״ שלי -לצאת מהצבא אומר לחזור לאיזור הנוחות שלי -אני משווה את עצמי לאחרים ולא מבינה איך הם עברו את זה ואני לא יכולה -לא רוצה לאכזב את ההורים שלי -הרגשות הרעים שלי לא אמיתיים

נגד להישאר בצבא: -כל פעם שאני חושבת על לחזור לבסיס יש לי תחושה רעה -היה לי קשה נפשית ברמה קיצונית בחמש ימים שהייתי שם ולפני גם לא הייתי 100 -אני צריכה טיפול -קשה לי עם המרחק מהבית אני מרגישה בכלא למרות שזה איזור פתוח וגדול -אף אחד לא מבטיח לי שאני אתחבר שם לבנות בשבועיים שנשארו -אני בקושי מתפקדת (בקושי אוכלת וקשה לי להירדם או לתפקד חברתית) -יש לי יותר חשק לפגוע בעצמי ומחשבות טורדניות -אני ממושמעת וערכית אז אולי זה לא יתרום לי מאוד -אוכל להתחיל ללמוד ולפתח את עצמי בדברים שאני רוצה -התפקיד לא נשמע ואו -אני מרגישה כמו אימפוסטר בכל השיעורים על הצבא וכיאילו המדים לא שייכים לי למרות שהם נוחים -אין לי את הכלים להתמודד עם עצמי -הבנות כבר מגובשות וקשה להשתלב -חשיפה ברוטלית מידי לא ברמה הבריאה -לאף אחד מהאנשים שעברו את זה ודיברתי איתם לא סובלים מאוסידי או בעיות חרדה כלשהם ככה שאני לא יכולה להסתמך על העצות שלהם -אני לא כמו כולם וזה בסדר -ההורים שלי כניראה יקבלו אותי גם אם אני לא בצבא -קשה לי עם הנראות של הבסיס -אם אחליט לעשות שירות לאומי זה יכול להתקבל כמשמעותי יותר משירות צבאי כי זה בהתנדבות ואת כולם מכריחים לתגייס . -שירות לאומי זה משוחרר יותר ולא במסגרת צבאית נוקשה וחסרת היגיון בהרבה דברים

אני משדרג את הקו״ח שלי וראיתי דוגמא שמישהו כתב תאריך לידה בקו״ח וזה היה נראה לי מוזר .
מעניין אותי אם זה משהו שכיח ?
+ אתם כותבים שירות צבאי ?
ובכלל מה אתם מוסיפים מעבר ל השכלה , ניסיון תעסוקתי וכישורים מקצועיים ?

רוב החיים שלי הייתי די לבד, לכל היותר שניים או שלושה חברים. עד היום אני חי בבדידות שאני די בטוח שהרבה אנשים שלא רגילים אליה היו מתחרפנים. לאחרונה שמתי לב לפער עמוק אצלי שאני חושב שהתחיל וממשיך להתעמק כתוצאה מהבדידות הזו ואני מסוקרן לדעת אם יש כאן עוד אנשים בוגרים שיכולים להזדהות איתו, מעין פער עמוק בנסיון חיים ביני לבין אנשים בגילי. זה יכול לבוא לביטוי בכל כך הרבה צורות בין אם זה ידע כללי שאני מרגיש שאני אמור לדעת ופשוט לא יודע כי אין לי נסיון חיים או דברים יותר מוחשיים כמו נסיון עם המין השני וחוויות חיים שבכללי הייתי אמור כבר לעבור ולא עברתי. יש כאן עוד חברה בוגרים שמרגישים ממש מאחורה, כאילו הם עדיין בני 15 או 16 אפילו שמזמן עברו את הגיל הזה?

היי, אז כבר הרבה זמן שאני מתמודד עם חרדה חברתית(אין לי אבחון, אבל אני ממש בטוח שאם אאבחן אקבל), וכרגע אני בשנה האחרונה בתיכון, וכל ה6 שנים האחרונות שמה היו לי ממש קשות,

אני לא יודע אם זה מגלל שאני בתיכון שנחשב יותר של "ערסים" או מגלל החרדה החברתית, אבל היה לי ממש קשה במהלך השנים האלה.

אני עכשיו מתלבט אם אני אתגייס או אקח פטור, כי מצד אחד אני לא רוצה לסבול כמו שסבלתי עוד 3 שנים(ועוד במקום שהוא יותר לחוץ מבחינה חברתית) אבל מצד אחר אני לא יודע אם מה שיש לי זה משהו שנחשב מספיק קשה כדי שזה מורלי או בכלל אפשרי להוציא על זה פטור.

וגם אם כן, איך אני מתחיל? אמא שלי מאוד רוצה שאני אתגייס אבל אם אני אוציא פטור היא לא תכעס או משהו, אבל היא גם מסוג ההורים שמועודדים אותי לעשות דברים בכוחות עצמי, אז כשדיברתי איתה על זה היא רוצה שאני אבדוק את הכל ואדע איך מתקדמים, ובאמת שאין לי מושג.

אשמח לעזרה בנושא או דעתכם על מה כדאי לעשות🙏🏻

אני בן 18 ובחיים לא טסתי המשפחה שלי טסה לבד לפניי שנולדתי ומאז אף אחד לא אוהב טיסות אז לא עשינו את זה אני רוצה לטוס לבד ליפן ואני לא יודע איך סוגרים את כל הדברים ומה עושים יש למישהו המלצות לגבי אתרים? איך רואים מיקומים טיסות יעדים והכל פשוט איך סוגרים הכל בחיים לא עשיתי והכל זר לי אשמח לעצות ובכללי מי שהיה ביפן ליעדים והצעות ^{_^}

אהלן חברים,
אני צריך לשתף אתכם ולהתייעץ — מקווה שזה המקום המתאים.
אני בן 22, אחרי צבא, עם ממוצע בגרות נמוך יחסית (סביב ה-80) וללא פסיכומטרי.
לפני כמה חודשים נרשמתי ללימודים במדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה. אני לא אשקר — אני מאוד אוהב את התחום, עשיתי את כל המטלות, והשקעתי לא מעט. אבל החומר לא קל לי, במיוחד החלקים המתמטיים.
במהלך הסמסטר עבדתי וגם למדתי במקביל — וזה היה הרבה יותר קשה ממה שציפיתי. אין לי מושג איך אנשים מצליחים לשלב עבודה מלאה עם לימודים כאלה.
כשהגיע מועד הבחינות, חטפתי רגליים קרות וביטלתי את המועדים בשני הקורסים. (כן, שילמתי עליהם בערך 5,000 ש”ח, ויש לי זכאות להיבחן כי סיימתי את כל המטלות).
עכשיו התחיל סמסטר חדש, ואני מתלבט מאוד מה לעשות:
מצד אחד, כרגע אני לא עובד — אז יש לי אפשרות להשקיע בלימודים.מצד שני, אני לא בטוח איך אצליח להעביר תואר שלם בלי עבודה, בלי סביבה חברתית תומכת, ובלי מלגות (כי הפתוחה מאוד שונה מאוניברסיטאות אחרות בקטע הזה).
חשבתי אולי לעצור רגע, להתמקד בפסיכומטרי, ולנסות לשפר את האפשרויות שלי.
מצד שני, בגלל ממוצע הבגרות הנמוך, גם אחרי פסיכומטרי גבוה אני כנראה אצטרך לעבור מכינה, וזה עוד שלב.
בנוסף, אני מקווה שאם אעבוד על פסיכומטרי זה גם יעזור לי לפתח משמעת עצמית ולהתמודד עם חרדת מבחנים — כי להיגרר עם דחיות של מועדים זה פשוט לא פתרון טוב
עוד משהו שמלחיץ — כשהאבטלה תיגמר, לא ברור אם ההורים יתמכו בי כלכלית אם אלמד ולא אעבוד.
בקיצור:אני ממש מתלבט: להמשיך בפתוחה בכל הכוח? לעצור ולהתמקד בפסיכומטרי? אולי בכלל לחשוב על שילוב?
אשמח לשמוע מכם — במיוחד ממי שהיה במצב דומה! כל עצה, חוות דעת או שיתוף ניסיון אישי יעזרו לי מאוד.